חיות מחמד ואנחנו

צלע 1: הבעלים והחיה

חיית המחמד היא אכן בת-לוויה. בחרנו להביאה לחיות במחיצתנו מתוך כך שאנו רוצים בקרבתה ומעונינים לשלב את חייה בחיינו. פרשנו עליה את חסותנו אך גם הצבנו לה גבולות כמו למשל הליכה ברצועה, חיים בתוך כלוב, בקרה על רבייתה וכו,' ומרגע שעשינו כך קיבלנו על עצמנו אחריות: לדאוג לכל אותם צרכים של החיה, אשר מפאת תנאי המחייה שקבענו לה היא אינה יכולה לדאוג להם בעצמה.

אבל, בכדי לספק לחיית המחמד את צרכיה עלינו ראשית לכל להכיר היטב את אורחות חייה הטבעיים: את מזונה הנכון, את תנאי האקלים המתאימים לה, את התנהגותה הטבעית, את צרכיה החברתיים וכיוצא באלה.
לעתים קרובות אנו ממלאים עבור חיית המחמד תפקיד חברתי אשר באופן טבעי ממלא בן-מינה כמו למשל תוכי שמגודל בהאכלת יד ומתייחס לבעליו כבן-זוג, או כלב שרואה בנו בני-להקה שלו. על הבעלים של חיית המחמד להכיר את גופה של החיה, לדעת איך היא נראית ומתנהגת כשהיא בריאה, ולהבחין במצב מחלה או דיכאון. כשאין חיית המחמד בקו הבריאות, אם התנהגותה אינה תקינה, על הבעלים לקבל עבורה חוות דעת רפואית מקצועית בכדי להקל על סבלה ולהטיב עמה.

 צלע 2:  הבעלים והרופא

בעל החיים החולה לא מגיע בעצמו לטיפול אצל הרופא.
הבעלים הם שמבקשים את עזרתו של הרופא בפיקוח רפואי על בריאותו של בעל החיים. הרופא מצדו לוקח על עצמו את האחריות לעשות ככל יכולתו על מנת לשמר את בריאותו הטובה של בעל החיים. הרופא, על פי שליחותו) כפי שהיא מבוטאת היטב בחוק הרופאים הוטרינריים,( מתחייב לנצל ככל יכולתו את הכשרתו המקצועית ואת מיומנותו בכדי לתת לבעל החיים טיפול מונע ככל האפשר, להציע עבורו הזנה נאותה, לאבחן נכונה את מחלתו של בעל החיים, להעניק לו טיפול רפואי הולם, והכל בכדי למנוע ממנו סבל ולשפר את רווחתו. הסכם מתקיים בין הרופא, כנותן שירות מקצועי, לבין הבעלים כמקבלו.

צלע 3 : הרופא והחיה

של הרופא הווטרינר, כפי שהיא מוגדרת בחוק הרופאים הווטרינריים, כוללת בין שאר הדברים את הפיסקה:שליחותו .."למנוע ולהקל את סבלם של בעלי החיים.".. זוהי מחויבות ישירה של הרופא כלפי בעל החיים.כלומר, מלכתחילה, כציווי פנימי, נושא הרופא הווטרינר עמו שליחות שמטרתה להקל ולמנוע את סבלם שלבעלי החיים. צו-שליחות זה אינו תלוי ביחס האפוטרופסי שבין בעל החיים לבעליו, כשם שמחויבותו של רופאהילדים למנוע ולהקל את סבלו של הילד היא ביסודה אינה תלויה במחויבותם האפוטרופסית של הורי הילד כלפיו.עם זאת, יכולתו של הרופא הווטרינר לממש את צו שליחותו אפשר שתהיה מוגבלת, אף במידה רבה, על ידי מידת הסכמתם של הבעלים למתן טיפול או לביצוע בדיקות.

האחריות ההדדית קיים תמיד בכל מקרה של טיפול בבעל חיים, גם אם לכאורה בעל החיים הוא חסר בעלים;
משולש זה ממלא הרופא המטפל גם את תפקיד הבעלים, עד שימצאו לבעל החיים בעלים אחרים. בדיון בחיות בר, נמצאת במקרה ב"קודקוד הבעלים" הרשות לשמירת הטבע או אפילו החברה כולה.

שלושת הקודקודים במשולש האתי הזה, והצלעות המקשרות ביניהם, מייצרים יחדיו את האחריות הכוללת לרווחתו של בעל החיים.

צלע 1: הבעלים והחיה

חיית המחמד היא אכן בת-לוויה. בחרנו להביאה לחיות במחיצתנו מתוך כך שאנו רוצים בקרבתה ומעונינים לשלב את חייה בחיינו. פרשנו עליה את חסותנו אך גם הצבנו לה גבולות כמו למשל הליכה ברצועה, חיים בתוך כלוב, בקרה על רבייתה וכו,' ומרגע שעשינו כך קיבלנו על עצמנו אחריות: לדאוג לכל אותם צרכים של החיה, אשר מפאת תנאי המחייה שקבענו לה היא אינה יכולה לדאוג להם בעצמה.

אבל, בכדי לספק לחיית המחמד את צרכיה עלינו ראשית לכל להכיר היטב את אורחות חייה הטבעיים: את מזונה הנכון, את תנאי האקלים המתאימים לה, את התנהגותה הטבעית, את צרכיה החברתיים וכיוצא באלה.
לעתים קרובות אנו ממלאים עבור חיית המחמד תפקיד חברתי אשר באופן טבעי ממלא בן-מינה כמו למשל תוכי שמגודל בהאכלת יד ומתייחס לבעליו כבן-זוג, או כלב שרואה בנו בני-להקה שלו. על הבעלים של חיית המחמד להכיר את גופה של החיה, לדעת איך היא נראית ומתנהגת כשהיא בריאה, ולהבחין במצב מחלה או דיכאון. כשאין חיית המחמד בקו הבריאות, אם התנהגותה אינה תקינה, על הבעלים לקבל עבורה חוות דעת רפואית מקצועית בכדי להקל על סבלה ולהטיב עמה.

 צלע 2:  הבעלים והרופא

בעל החיים החולה לא מגיע בעצמו לטיפול אצל הרופא.
הבעלים הם שמבקשים את עזרתו של הרופא בפיקוח רפואי על בריאותו של בעל החיים. הרופא מצדו לוקח על עצמו את האחריות לעשות ככל יכולתו על מנת לשמר את בריאותו הטובה של בעל החיים. הרופא, על פי שליחותו) כפי שהיא מבוטאת היטב בחוק הרופאים הוטרינריים,( מתחייב לנצל ככל יכולתו את הכשרתו המקצועית ואת מיומנותו בכדי לתת לבעל החיים טיפול מונע ככל האפשר, להציע עבורו הזנה נאותה, לאבחן נכונה את מחלתו של בעל החיים, להעניק לו טיפול רפואי הולם, והכל בכדי למנוע ממנו סבל ולשפר את רווחתו. הסכם מתקיים בין הרופא, כנותן שירות מקצועי, לבין הבעלים כמקבלו.

צלע 3 : הרופא והחיה

של הרופא הווטרינר, כפי שהיא מוגדרת בחוק הרופאים הווטרינריים, כוללת בין שאר הדברים את הפיסקה:שליחותו .."למנוע ולהקל את סבלם של בעלי החיים.".. זוהי מחויבות ישירה של הרופא כלפי בעל החיים.כלומר, מלכתחילה, כציווי פנימי, נושא הרופא הווטרינר עמו שליחות שמטרתה להקל ולמנוע את סבלם שלבעלי החיים. צו-שליחות זה אינו תלוי ביחס האפוטרופסי שבין בעל החיים לבעליו, כשם שמחויבותו של רופאהילדים למנוע ולהקל את סבלו של הילד היא ביסודה אינה תלויה במחויבותם האפוטרופסית של הורי הילד כלפיו.עם זאת, יכולתו של הרופא הווטרינר לממש את צו שליחותו אפשר שתהיה מוגבלת, אף במידה רבה, על ידי מידת הסכמתם של הבעלים למתן טיפול או לביצוע בדיקות.

האחריות ההדדית קיים תמיד בכל מקרה של טיפול בבעל חיים, גם אם לכאורה בעל החיים הוא חסר בעלים;
משולש זה ממלא הרופא המטפל גם את תפקיד הבעלים, עד שימצאו לבעל החיים בעלים אחרים. בדיון בחיות בר, נמצאת במקרה ב"קודקוד הבעלים" הרשות לשמירת הטבע או אפילו החברה כולה.

שלושת הקודקודים במשולש האתי הזה, והצלעות המקשרות ביניהם, מייצרים יחדיו את האחריות הכוללת לרווחתו של בעל החיים.